פסק-דין בתיק ת"א 12622-04

בין שני דיירי בניין ובהם התובע לבין הנתבע נחתם בשנת 2003 הסכם שעל-פיו התחייב הנתבע לבנות ולהתקין מעלית חיצונית בבניין. על-פי ההסכם, היה על הנתבע להשיג היתר בנייה לבניית המעלית, לבנות את כל הדרוש לבנייתה וכן לבצע עבודות בניה נוספות הדרושות לשם כך ובהן הרחבת מרפסות שיאפשרו גישה אל המעלית וכיוצא באלו. על-פי הנטען, הנתבע קיבל את מלוא התמורה שנקבעה ואף מעבר למה שנקבע, אך הפר את התחייבותו בכך שבנה בניגוד להיתר הבניה שניתן לבניית המעלית, לא השלים את העבודות וממילא שלא השלים אותן במועד שנקבע להשלמתן. כתוצאה מכך, במשך שנים מאז נחתם ההסכם, המעלית לא הופעלה, וככל הנראה, זה אף מצבה עד עצם היום הזה.

לפיכך הגיש התובע את התביעה הנדונה שבה עתר לחייב את הנתבע להרוס את המעלית, להחזיר את מלוא הסכומים ששולמו לו, לפצות את התובע בגין הוצאות שנגרמו לו בשל מחדליו הנטענים של הנתבע וכן לפצותו בסכומים נוספים. סך כול הסכום הנתבע בכתב התביעה המתוקן הוא בסך של 241,460 ש"ח.

א.         שתי הערות מקדימות בעניין מתן פסק הדין

הערה על שמיעת התיק ומתן פסק הדין

2.         תובענה זו לרבות הראיות שנשמעו במסגרתה, נשמעה לפני כבוד השופט (בדימוס) יצחק מילנוב, אשר פרש לגמלאות לאחר שהצדדים הגישו את סיכומי טענותיהם וקודם למתן פסק הדין. משחלף המועד שנקבע בסעיף 15(א) בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 ובהתאם להנחיית נשיאת בית משפט זה, הועבר התיק אליי למתן פסק-דין.

תקנה 177 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שעניינה "רציפות הדיון", קובעת כי אם נמנע משופט לסיים את הדיון, רשאי שופט אחר לנהוג בעדויות כאילו הוא עצמו שמע אותן, ורשאי הוא להמשיך מן השלב שבו הפסיק קודמו. לפיכך, פסק הדין יינתן מבלי שהעדויות שנשמעו בפני כבוד השופט מילנוב תשמענה פעם נוספת (ראו: ע"א 534/69 אהרן שושני נ' יפה אלזם, פ"ד כד(1) 145 (1970), בעמ' 147; ע"א 79/72 האפוטרופוס לנכסי נפקדים נ' פולק, פ"ד כז(1) 768 (1973) בעמ' 773; ע"א 387/74 יוסף אברהם נ' בתי מרגוע ומלונות "היוזם" בע"מ, פ"ד כט(1) 353 (1974), בעמ' 356; ע"א 577/94 אורות ייצוג אמנים והפקות ואח' נ' גלי עטרי, פ"ד נא(5) 241 (1997) בעמ' 249).

            גילוי נאות

3.         כאמור בפתח הדברים וכפי שעוד יבואר להלן, עניינה של התביעה במעלית חיצונית לבניין שנבנתה בניגוד להיתר בניה. נושא עבירת בניה זו נדון בבית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים במסגרת כתבי-אישום שהוגשו נגד המעורבים, כפי שיוזכר בהמשך הדברים, אשר חלקם הורשעו בעבירה של בניית המעלית ללא היתר בניה מתאים. הליכים אלו לא היו שנויים במחלוקת במסגרת התביעה הנדונה, אולם כפי שיובהר עוד בהמשך, במסגרת התביעה הנדונה לא הגישו הצדדים את כתבי האישום, את הכרעות הדין ואת גזרי הדין. עם זאת, אחד מאותם הליכים, שעניינו היה כתב-אישום שהוגש נגד המהנדס (שאף הוא יוזכר בהמשך), נדון לפניי עת כיהנתי בבית המשפט לעניינים מקומיים. בסופו של ההליך, זוכה המהנדס - בשונה מהאחרים - מן האשמה שיוחסה לו (ת"פ 3791/08 בבית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים). העובדות הידועות לי אפוא, מאותו הליך הן אותן עובדות שנפרסו בתביעה הנדונה, שהן כי אחרים הורשעו בעבירת הבניה האמורה.

בנסיבות האמורות, לא ראיתי מקום לפסול את עצמי ממתן פסק הדין ואף לא להביא את הדברים תחילה לידיעת בעלי הדין, כדי לאפשר להם להעלות טענות בעניין, וזאת מטעמים אלו: ראשית, כאמור לעיל, לא הייתה כל עובדה שנודעה לי מההליך בבית המשפט לעניינים מקומיים אשר לא הועלתה במסגרת התביעה הנדונה. העובדות היחידות שהיו ידועות לי אז ולא היו שנויות במחלוקת עתה, הן כאמור, שהמעלית נבנתה ללא היתר בניה כדין. שנית, בכל מקרה, לא היה בעובדות האמורות כדי להביא לפסילתי מלתת את פסק הדין בתביעה הנדונה (ראו על כך בהרחבה: יגאל מרזל, דיני פסלות שופט, התשס"ו-2006 בפרק העוסק ב"עמדה קודמת לגבי נושא הדיון" בעמ' 281-264 ובמיוחד בעמ' 275-273).

ב.         עיקרי העובדות וההליכים

4.         בתקופה הרלוונטית לתביעה, גר התובע בדירה בקומה השלישית ברחוב טשרניחובסקי 30 בירושלים (להלן - הבניין). בשל בעיות בריאות שבעטיין הפך לנכה שדרגת נכותו 100%, החליט התובע וכך גם החליטו ילדיה של שכנה נוספת שגרה בקומה הרביעית, שאף דרגת נכותה הייתה בשיעור של 100%, לבנות מעלית בבניין. אותה שכנה, הגב' גיבלי ז"ל, נפטרה מאז מן העולם. לשם כך, ביום 12.8.2003 התקשרו התובע ובתה של הגב' גיבלי ז"ל עם הנתבע בהסכם, שעל-פיו התחייב הנתבע לבנות מעלית חיצונית שהגישה אליה תהיה דרך מרפסות, שאף אותן התחייב הנתבע לבנות, בדירותיהם של התובע ושל הגב' גיבלי ז"ל.

בהסכם נקבע, כי הנתבע יהיה אחראי לקבלת היתר בניה מתאים וכי יבצע את כל העבודות כמפורט בהסכם, הדרושות לשם בניית המעלית. בהסכם גם נקבע, כי הנתבע יתחיל בביצוע הדרוש לקבלת היתר הבניה סמוך לאחר חתימת ההסכם וכי יסיים את כל העבודות תוך ארבעה חודשים מיום קבלת היתר הבניה.

בין הצדדים לא הייתה מחלוקת על כך שרובן של עבודות הבניה שאותן התחייב הנתבע לבצע, אמנם בוצעו. כך גם לא הייתה מחלוקת כי המעלית נבנתה בחריגה מהיתר הבניה שהתקבל לשם בניית המעלית.

5.         על-פי הנטען בכתב התביעה, הנתבע הפר את התחייבויותיו על-פי ההסכם בכך שלא הוציא היתר בניה לבניית מרפסת מאבן בקומה השלישית, שבה גר התובע, ולכן בנה מרפסת מברזל ללא היתר בניה לבנייתה. כמו כן, הנתבע חרג ובנה בגובה שעולה על 3.5 מטר מעבר למה שמותר היה לבנות על-פי היתר הבנייה. בשל כך, הוגש נגד התובע ואשתו - היא באת-כוחו של התובע (להלן גם - אשתו של התובע) - כתב אישום אל בית המשפט לעניינים מקומיים, אשר אף הורשעו בכך שעברו עבירות בניה. עוד נטען, כי הגם שהנתבע קיבל את מלוא התמורה ואף מעבר לסכום שעליו הוסכם, הוא לא השלים את העבודות. מאחר שהמעלית מעולם לא הופעלה ומאחר שהתובע לא יכול היה לעלות לביתו במדרגות, הוא נאלץ לעבור להתגורר במקום אחר.

6.         כתב התביעה המקורי בתביעה הנדונה הוגש ביום 10.11.2004. בתביעה זו התובעים היו דוד גיבלי (להלן גם - דוד), בנה של הגב' גיבלי ז"ל והתובע. מאז תוקן כתב התביעה מספר פעמים ובפעם האחרונה תוקן ביום 8.7.2008, ובמסגרתו נעשו מספר תיקונים ובין השאר, נמחק דוד גיבלי בתור תובע. כתב ההגנה המתוקן הוגש ביום 10.12.2008.

מאוחר יותר הגיש גיבלי תביעה נפרדת נגד הנתבע (ת"א 12479/08). ביום 9.9.2009, סמוך לישיבת ההוכחות בתביעה הנדונה (שהתקיימה כפי שיפורט להלן, ביום 17.9.2009), הגיש הנתבע בקשה לאיחוד שתי התביעות. בתגובת התובע מיום 15.9.2009 הודיע כי מטעמי יעילות, אינו מתנגד לאיחוד התביעות, הגם שהבקשה הוגשה סמוך למועד הדיון שנקבע. בהחלטה מיום 16.9.2009 הורה בית המשפט לצרף את עמדתו של דוד גיבלי, התובע בתביעה האחרת, בעניין הבקשה וכן נקבע כי הדיון (ישיבת ההוכחות) יתקיים במועד שנקבע. בפתח ישיבת ההוכחות, נדונה רק בקשתו של בא-כוח הנתבע להשתחרר מייצוג הנתבע ובקשתו זו נדחתה, אך לא ניתנה החלטה בבקשה לאיחוד התביעות. כך בסופו של דבר, נדונה במסגרת התובענה הנדונה רק התביעה של התובע הנדון. עם זאת נעיר, כי בדיקת התביעה שהגיש דוד גיבלי העלתה כי בירורה הושהה עד תום בירור התביעה הנדונה.

7.         בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 26.3.2009 נקבעה ישיבת הוכחות ליום 17.9.2009, מבלי שהצדדים נדרשו להגיש תצהירי עדות ראשית. ביום 18.6.2009 הגיש התובע בקשה להורות על מועדי הגשת תצהירי עדות ראשית. בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 22.6.2009, שבה נקבע כי לא יוגשו תצהירי עדות ראשית, כי גם העדויות הראשיות תשמענה בעל-פה, וכי בתום שמיעת העדויות יסכמו הצדדים את טענותיהם בעל-פה.

ישיבת ההוכחות התקיימה כפי שנקבע, ביום 17.9.2009, ובמהלכה העידו התובע וכן העיד מטעמו מר דוד גיבלי. כן העיד הנתבע ומטעמו העיד גם המהנדס הרצל שועי. במהלך שמיעת הראיות לא הוגש אף לא מסמך אחד.

בתום ישיבת ההוכחות, ביקשו הצדדים לדחות את מועדי הגשת סיכומיהם, מתוך מחשבה שאולי יצליחו להביא לפתרון המחלוקות מחוץ לכותלי בית המשפט. לאחר שבדיון מיום 28.10.2009 הודיעו הצדדים כי הדבר לא עלה בידיהם, נקבע כי יגישו את סיכומי טענותיהם בכתב, ונקבעו מועדים להגשתם. בהתאם להחלטה זו, הוגש סיכום טענותיו של התובע ביום 29.11.2009.